פסק-דין בתיק תא"מ 37191-09-11

1.    בפני בקשה לביצוע שטר חוב לפי סעיף 81א  לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967.  השטר ניתן על פי סעיף 13.1.1. לחוזה שכירות מיום  21.2.10 והוא מהווה בטוחה על פי  הוראות  סעיף 13.1 לחוזה השכירות. השטר  הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ מס'  14-09297-11-8 תוך ציון מועד הפירעון להיות 3.8.08.  הנתבע  הגיש התנגדות והודה בחוב של 4,800 ש"ח המורכב מחוב של דמי שכירות, 3,800 ש"ח וכן 1,000 ש"ח חוב ועד בית. בשלב שמיעת ההתנגדות לביצוע שטר, התקבלה ההתנגדות על סך של 5,200 ש"ח, הפרש  השטר (החלטה  מיום 20.11.11).

2.   בתמיכה לתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר הגישה התובעת תצהיר עם פירוט החוב כלפיה

            מצד הנתבע. החוב מורכב מהסכומים הבאים:

            שכר טרחת עו"ד בסך של  8,303 ש"ח;

הוצאות בגין שיחות טלפון ומסרונים  בסך של 30 ש"ח;

תשלום  לחברת התיווך אנגלו סכסון בסך של 6,960 ש"ח;

חוב דמי שכירות בסך של 3,800 ש"ח;

חוב לחברת הגז בסך של 103.33 ש"ח;

חוב לוועד הבית בסך של 1,500 ש"ח;

חיוב עבור כל יום נוסף על פי החוזה.

בדיון פירטה התובעת שהחיוב של שכר הטרחה  הוא על פי פסיקה בתיק בתא"ח 9719-04-11 [פסק דין מיום 22.6.11 (להלן: "פסק הדין בתביעת הפינוי")].

החיוב עבור דמי התיווך נובע מהקושי שנוצר במכירת הדירה תוך כדי אחזקת המושכר מעבר לתקופת השכירות החוזית וחוסר יכולת התובעת להיות זמינה להציג את הדירה לרוכשים פוטנציאליים, דבר שהצריך שכירת שירותי תיווך.

מעבר לסכומים  שהנתבע הודה בהם בהגנתו, הנתבע הודה לגבי חוב של 30 ש"ח על טלפונים ומסרונים, וחוב לחברת הגז. לגבי שכר טרחת עו"ד שנפסק בתיק הנוסף מסר הנתבע שהוא משלם זאת באמצעות  תיק ההוצאה לפועל  ( עמ' 9 פרוטוקול; תיק הוצל"פ  14-09297-11-8).

            הנתבע חלק על חיובו לשלם את עמלת המתווך מסוכנות התיווך  אנגלו - סכסון.

3.         שטר החוב ניתן כבטוחה לחוזה שבין הצדדים והשימוש בו כשטר  כפוף להוראות החוזה  ( סעיף 13 לחוזה השכירות) התובעת רשאית להשתמש בשטר אם הנתבע מפר את ההתחייבויות  החוזיות שלו, לא מפנה את המושכר  במועד, מותיר נזקים במושכר, וכן בגין חובות של דמי שכירות  ותשלומים שנקבע שהשוכר ישלם  ( סעיף 13.1 לחוזה).

שכר הטרחה שנפסק בפסק דין נגבה כבר ע"י תיק הוצאה לפועל  אחר ולכן אין צורך לגבות אותו באמצעות השטר שהוא לכשעצמו פסק דין.

4.      לגבי דמי התיווך -

            לטענת התובעת הזכות לתשלום הוצאה זו מעוגנת בסעיף 8.3 לחוזה, שם כתוב שהשוכר יאפשר למשכיר ו/או לבא כוחו  להיכנס  למושכר בזמנים סבירים, בתיאום מראש עם המשכיר, כדי לבדוק את מצב המושכר ו/או כדי להראותו לצדדים שלישיים. התובעת ביקשה למכור את המושכר והיא לא ידעה מתי בכוונת השוכרים  לעזוב.

היא גרה דרך קבע בתל אביב וגם הייתה בחו"ל. לדבריה איש האמון היחיד לגבי  2 הצדדים היה המתווך שהם הכירו.